רשומות

כיצד Ubisoft מדביקה מיליוני שחקנים למסך ובמיוחד למשחק המחשב Tom Clancy's Rainbow Six Siege

תמונה
אז כמו שידוע לכולם משחקי המחשב השתלטו על החיים של כולנו כמו דבק ,זה הפך לבין הנושאים הכי מדוברים כיום, משחק המחשב Tom Clancy's Rainbow Six Siege – הגיע ל28 מיליון עותקים שנמכרו והחברה יוביסופט שהיא בעצם המפיצה והיוצרת של המשחק הבטיחה לשחקנים של אותו המשחק שהיא תמשיך לתמוך במשחק הזה ותמשיך להוציא תוכן למשך 10 השנים הבאות.                המשחק Tom Clancy's Rainbow Six Siege – הוא משחק יריות טקטי ומשוחק בגוף ראשון ,כרגע מספר העותקים עומד על 28 מיליון שחקנים בשלושת הפלטפורמות שהם PC, PS4, XBOX . על הספורט האלקטרוני במשחק : כמו בכל משחק תחרותי גם - Tom Clancy's Rainbow Six Siege שהוא משחק יריות טקטי ואסטרטגי, הגיע לנקודה משמעותית כמשחק תחרותי, כמות השחקנים שמגיע לרמות הגבוהות הם רק אחוז קטן משאר קהילת המשחק וככל שעובר הזמן המשחק מתפתח מאוד מהבחינה הזאת וכיום מתקיימים טורנירים אונליין ואפילו לאנים גדולים של המשחק, מדובר על טורנירים שהקבוצות שמנצחות בהם מוכרזות כהכי טובות בעולם והסכומים על הנצחון הם מאוד גבוהים והפרסום מאוד גדול עד כדיי כך שבן אדם יכול להתפרנס רק מלשחק במש

המשחק שהתחיל היסטוריה: חוזרים לשנת 1991 למשחקו הראשון של סוניק הקיפוד

תמונה
כבר נהייה קשה ליהנות מרוב המשחקים של סוניק הקיפוד בשנים האחרונות. המשחקיות של משחקי סוניק השתנו הרבה מאז המשחק הראשון בגלל ההתקדמות בטכנולוגיה, שאיתה סוניק עבר גם למשחקי ה3D עם גרפיקה לא מפוקסלת כמו המשחקים הראשונים. גם בגלל רעיונות חדשים למשחקים וכל מיני גורמים אחרים. אך עם כל הרעיונות והחדשנות, כל משחק מרגיש כמו פספוס שדווקא כן יכל להצליח. אך המשחקיות המהירה של המשחק הראשון בסדרה שיצא בשנת 1991 עשתה היסטוריה והציל את החברה שלו, סגה מפשיטת רגל. בואו נחזור לשנת 1991 ונראה מה היה כל כך מיוחד במשחק של קיפוד כחול שרץ במהירות לא נורמלית ואוסף מטבעות. עם כל ההצלחה של נינטנדו עם המשחק סופר מריו באותה תקופה, סגה החליטה שהיא רוצה להתחרות בנינטנדו, ששלטו ברוב תעשיית משחקי הוידיאו באותה תקופה, וליצור דמות קמע שתייצג את החברה כמו מריו ונינטנדו. לבסוף לאחר הרבה התלבטויות והצעות (אחת מההצעות הייתה קריקטורה של תאודור רוזוולט בפיג'מה), הדמות של סוניק נבחרה ועוצבה בצבע הכחול כדי להתאים לצבע הלוגו של סגה. והקריקטורה של תיאודור רוזוולט נהפכה להיות הנבל של המשחק, ד"ר רובוטניק (הידוע כי

Darkest Dungeon - [אין לי כותרת, תנו עזרה]

תמונה
(סרטון הפתיחה למשחק) משחקי תפקידים בעולמות פנטזיה נוטים להיות בערך אותו דבר. אבירים, דרקונים, מכשפות, שדים, ועוד סוגי מפלצות שגיבורינו צריכים לגבור עליהן, שהם כמובן יצליחו לעשות, בעיקר אחרי כל הכוח שצברו במהלך המשחק שהפך אותם לדמויות אגדיות בעלי כוחות מדהימים. זה לא המצב בDarkest Dungeon (או בעברית: הצינוק הכי אפל). המשחק כולו נבנה על הרעיון שהעולם מלא ב"גיבורים", אך למרות היכולות שלהם הם לא בלתי מנוצחים באף חלק של המשחק. למשל, אחד מהאויבים הראשונים שאתה רואה במשחק הוא שלד שקם לתחייה של אציל מימי הביניים. הוא שופך על הגיבורים יין שכמובן לא באמת פוגע בהם פיזית...הוא פוגע בהם נפשית. ככל שהם עוברים באזורי האסון שאתה צריך לטהר, הם ייקבלו "סטרס" שילחיץ אותם. בניגוד לנזק פיזי, סטרס נשאר גם אחרי שאתה חוזר לעיירה ליד אלא אם אתה מטפל בו ומרגיע אותם בצורה כלשהי(כל מיני פעולות חיוביות בתוך האזורים במשחק או ללכת לכנסייה או הבר בעיירה). סטרס הוא כמות, וכשהיא מגיעה ל100, הגיבורים עוברים משהו שנועד לדמה את מה שעובר על חיילים במלחמות אמיתיות. או שהם נשברים תחת הלחץ ומ